יום שבת, 7 בספטמבר 2013

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון... ובידי הסמארטפון

השנה: 1993
המקום: בית ספר תיכון, אי שם בראשון לציון
כיתה: יא'
אני בדרכי לעוד יום לימודים שגרתי במגמת סוציולוגיה-כלכלה.
שיעור ראשון- כלכלה, המצריך רמה גבוהה במתמטיקה. אנחנו כבר בקיאים בכל המושגים: מחסור, עקומות, ביקוש והיצע, מסחר ועוד... מול העיניים רק תיאוריה ותיאוריה. מבחן הבגרות בפתח ואנחנו בלחץ... 

המורה נכנסת לכיתה ובלי בוקר טוב ובלי שלום: "להכניס מחברות וספרים ולהוציא סמארטפונים"
"?!?!?!"
המורה מחלקת אותנו לקבוצות עבודה וכל קבוצה צריכה "להקים" חברה משלה המציעה שירותים כלשהם לציבור. כולנו מתחילים לעבוד במרץ, מחליטים על שם לחברה ומטרה, מתחילים באיסוף נתונים. לפנינו הסמארטפונים המגלים לנו עולם נפלא שיכול לעזור לנו בפרויקט שלנו. רמת ההתרגשות בשמים, אין תלמיד שאינו משתתף. הלמידה היא שיתופית ומאתגרת ודרכה אנו מגלים על חברינו לקבוצה דברים שלא ידענו.
המשימה לא נגמרת בכיתה, ממשיכים במפגשים בבתים, מכינים מצגות, דוחות תקופתיים, מעצבים לוגו ואף בונים אתר "לחברה שלנו".. 
ובלי לשים לב, אנו מגלים שהשפה בה אנו מדברים ביננו מכילה את כל המושגים שלמדנו, אנו מפנימים את החומר הנלמד ופתאום מבחן הבגרות כבר לא מפחיד.

והנה אנו עומדים בפני הצגת "החברה שלנו" ו... התעוררתי...

התעוררתי בהרגשת פספוס מהולה בשמחה ותקווה. פספוס מכיוון שלא הייתה לי האפשרות ללמוד כך בזמנו. שמחה על כך שאנו נמצאים כעת בעולם בו האמצעים זמינים לנו וכל שנותר למורים הוא להשתמש בהם. ותקווה- שכאשר יגיע זמנם של ילדי, על פניהם תהיה התשוקה והשמחה שהייתה על פנינו בחלום.

בפתחה של שנת הלימודים הנוכחית, הופיעו כמה כתבות שליליות על שימוש בסמארטפונים בכיתה. הונחתו הוראות מכאן ומכאן. ישנם דעות רבות של בעד ונגד.
מהדורה מרכזית בערוץ חדשות הציגה מנהלים שמתגאים בחוקים הנוקשים שלהם. 
ויום למחרת אתר חדשות גדול מפרסם כתבה בעד ומציג לראווה בית ספר במזכרת בתיה.

הסמארטפונים הם מזמן לא טלפון שמקורו הוא "בזבוז זמן" או מכשיר ליצירת קשר טלפוני, עם קצת יותר מחשבה ותכנון, קצת יותר הוראה מעולמם של התלמידים, הסמארטפון יכול להפוך בן רגע לכלי פדגוגי מדהים. 

הסמארטפון יכול לגייס את הריכוז של כל תלמידי הכיתה ללא הבדלים (וגם אלו שאין להם אמצעים, יוכלו להעזר בשל חבריהם- שיתופיות!!!)
עם הסמארטפון אפשר לגלוש (פיזית ומטאפורית) לעולמות שאינם ברי השגה גם כשהמורה מתכננת מראש כל פרט ופרט בשיעור.
עם הסמארטפון המורים יכולים להיות בטוחים שגם התלמידים עם הלקויות יפעלו כמו כל שאר התלמידים.
עבודות חקר, תכנון ושליטה, עבודה שיתופית, הפיכת התיאוריה לממשית ועוד ועוד דברים נפלאים והכל בידי המורה.

צריך להתקדם קדימה, "לזרום" עם הטכנולוגיה, לא להשאר מאחור. לבטל את כל האיסורים שכפי שאני רואה אותם, מקורם הוא בחשש של המורה ממקומו בכיתה.

משפט שנחקק אצלי ומסכם היטב את תרומת הטכנולוגיה להוראה: הטכנולוגיה הניידת מכניסה ביתר קלות את העולם אל תוך הכיתה, ויתר על כן-מוציאה את הכיתה אל העולם. (מתוך מתקוונים ללמידה, קורץ וחן 2012)


וכמו מלמעלה, כמה שעות לאחר מכן, אני קוראת בלוג שכתב חנן יניב: על סמארטפונים ועל הזדמנויות חינוכיות



תגובה 1:

  1. אסתי, אני מצרף קישור לכאן כתגובה לבקשה של נילי מור וצביה אלגלי ברשימה שאזכרת בסוף הרשימה שלך. חנן יניב

    השבמחק